

כשהלב מחליט במקום הראש: על חשיבה קבוצתית, קולות שונים, והמחיר של הסכמה מהירה מדי. תהליכי קבלת החלטות בצוות
מאת: יעל-דרור כהנוביץ, יועצת ארגונית הסיפור שהתחיל בקבוצת הורים ונגמר בחדר ישיבות לפני כמה ימים הייתי עדה לשיחה מרתקה בקבוצת וואטסאפ של הורים. אחת האמהות העלתה רעיון שנשמע פשוט ומתבקש: למה שלא נשנה את מה שתוכנן ונבקש שהילדים יישארו שנה נוספת באותה מסגרת, עם אותו צוות שכולנו כל כך מרוצים ממנו? תוך דקות ספורות הקבוצה התלהבה. הודעות תמיכה זרמו אחת אחרי השנייה. כבר דיברו על מכתב רשמי, על פנייה לרשות, על סקר בין ההורים. מישהי פתחה הצבעה. מישהי אחרת כתבה "אנחנו בפנים!". הכל נע מהר,
זמן קריאה 6 דקות


על מטריצת ביצועים מול פוטנציאל, העיקרון הפיטרי, והשאלות שמנהלים שוכחים לשאול
"יש לי עובד מעולה, אבל אני לא יודע מה לעשות איתו" את המשפט הזה אני שומעת לפחות פעם בשבוע. ממנכ"לים, מסמנכ"לים, ממנהלי ייצור. מאנשים טובים שרוצים לעשות את הדבר הנכון עם האנשים שלהם ופשוט לא יודעים מאיפה להתחיל. ויש גם את הגרסה ההפוכה: "יש לי עובד חלש, אבל אני לא יכול לוותר עליו." או: "יש לי עובדת עם פוטנציאל ענק, אבל היא לא מתקדמת." בכל הגרסאות האלה יש מכנה משותף אחד. המנהל מרגיש משהו לגבי העובד, אבל אין לו מסגרת חשיבה שעוזרת לו לתרגם את ההרגשה הזו להחלטה. מלכודת הקידום: העיקר
זמן קריאה 3 דקות


מה אם המשוב שאתם נותנים גורם לעובדים שלכם להתכווץ? משוב עובדים כתהליך מתמשך
מאת: יעל-דרור כהנוביץ, יועצת ארגונית על הגישה שמשנה את הדרך שבה אנחנו מעריכים אנשים בארגון יש משפט שאני שומעת כמעט בכל ארגון שאני נכנסת אליו. הוא נשמע ככה: "אנחנו עושים הערכת עובדים פעם בשנה, אבל זה לא באמת עובד." ואני תמיד שואלת: מה זה אומר "לא עובד"? ואז מגיע המבול. המנהלים לא אוהבים לתת משוב. העובדים יוצאים מהשיחה עם תחושת ציון בבית ספר. האנרגיה שנוצרת היא של "בוא נעבור את זה", ולא של צמיחה אמיתית. ובסוף הטופס מתגלגל למגירה ושם הוא נשאר עד השנה הבאה. אני עובדת עם ארגונים
זמן קריאה 3 דקות





